עולם ומלואו בלוג של עמרי שוסטר…

פלפלים ואני

שלום לכם קוראים יקרים. אמנם עברה לה תקופה ממושכת והאתר שנפתח לו לפני כארבע שנים היה סגור, אך קשה מאד להיפטר מעמרי שוסטר וכתוצאה גם מהבלוג שלו.

אז חשבתי לעצמי; "מה יהיה המאמר הראשון שאפרסם באתר החדש?" והדבר היחיד שנראה היה לי הגיוני הוא בנושא הפלפלים שאם אתם זוכרים, היה נושא המאמר הראשון באתר המקורי. כמובן שמכוון וזה הבלוג שלי, אז נשחיל כמה שורות פה ושם עלי, אבל המאמר הזה הוא בעיקר על פלפלים.

אני

לאלו שלא מכירים אותי, שמי עמרי שוסטר - צעיר חכם, כישרוני וצנוע. מזה שנים תחביבי העיקרי הוא גידול ואכילת פלפלים חריפים. אתם בטח שואלים את עצמכם "למה?", אבל תשובתי לנושא היא למעשה שאלה נוספת - "למה לא?". חריף משדרג כל מנה משעממת לתענוג אמיתי (אמא, לא התכוונתי שהאוכל שלך משעמם). במהלך השנים יצא לי לגדל מגוון פלפלים ואפילו פתחתי אתר העוסק בפלפלים חריפים (פפרז - הכל על פלפלים, ועוד קצת...). עם זאת, בעקבות תאונת דרכים שהייתי מעורב בה לפני מספר חודשים, יש לי קושי ממשי לתפקד והדבר פוגע קשות בתחביב הגידול. למזלי יכולת הזלילה האכילה שלי תקינה.

הפלפלים

אנא הרשו לי לפתוח בציטוט של עצמי (מאמין שזה יתרום רבות להמשך הקריאה):

תחושת החריפות בפלפלים החריפים (צ'ילי) נגרמת על ידי חומר בשם קפסאיצין הנמצא בהם. רמת החריפות מתורגמת ישירות לריכוז הקפסאיצין בפלפל. פלפלים מסוימים נוטים לריכוז גבוה יותר ולכן הם חריפים יותר. שלא להתבלבל עם חלק מהחומרים האחרים המעוררים תחושה דומה, אין קפסאיצין בשום, פלפל שחור או חזרת. זה מתחיל בגמבה הפשוטה (ודומיה) שעקב פרט טכני (גנטי) לא מיצרת קפסאיצין בכלל, חסרת חריפות ועד לאותם פלפלים אקזוטים שיגרמו גם לגבר שגברים לבכות (ולא מעט). את החריפות כמו כל דבר אחר אפשר למדוד (אז שלא יעבדו עליכם ב"מבחני טעימה"). את החריפות מודדים ביחידות סקוביל (Scoville Heat Units – SHU), ובפשטות ככל שהפלפל מדורג ביותר סקוביל, הוא חריף יותר. לדוגמה רוטב הטבסקו של חברת מקילני (אותו בקבוק קטן שאפשר למצוא בכל פיצריה) מדורג לטענת החברה באיזור ה-2,500-5,000 סקוביל. להמחשה, קפסאיצין בצורתו הטהורה מדורג מעל ל-15,000,000 סקוביל. כמובן שיש דרגות ביניים ולא מדובר בפער עצום כל כך. פלפלי הבנרו (Habanero) מסוימים למשל דורגו ב-450,000 סקוביל. למי שלא הבין, מדובר בפלפלים *ממש* חריפים. רק כדי לסדר את הדברים בצורה ויזואלית, הנה טבלה עם פלפלים יחסית מוכרים מול דירוג הסקוביל שלהם:

עובדה משעשעת על קפסאיצין. מכוון ובמקור הפלפלים התפתחו כך שיאכלו על ידי ציפורים בלבד (זנים לא מבויתים לרוב נראים כמו כדור קטן הנכנס בקלות לתוך המקור), הקפסאיצין אינו משפיע עליהם. במקום זאת, הוא משפיע על יונקים (וזאת במטרה להרחיק טורפים לא רצויים).

עובדה נוספת היא שקפסאיצין הוא חומר שומני מטבעו. זה שלילי במובן שמים רק מפזרים את הקפסאיצין בפה ולא באמת מרגיעים את תחושת החריפות, אבל חיובי במובן שאפשר לטפל בקפסאיצין כמו בכל חומר שומני אחר. בסיסים (גם אם עדינים) כמו חלב יהיו יותר יעילים בהסרת הקפסאיצין.

עכשיו לאחר חפירה ארכיאולוגית זו, כולכם יודעים למה הפלפל חריף ולאיזו רמת חריפות יכול להגיע.

לגידול הפלפלים הגעתי כי חיפשתי דרך להשיג פלפלים חריפים יותר ממה שהיו זמינים לי בזמנו. אמנם טיפה קיצוני, אך הפלפל הראשון שהנבטתי מזרע היה ה-Naga Morich - וריאציה של הפלפל החריף בעולם בזמנו (ה-Bhut Jolokia). מאז החכמתי וגידלתי מספר רב של פלפלים, חלקם חריפים פחות וחלקם יותר. כיום אני מגדל את הפלפלים שלי במצעי גידול מתוחכמים יותר ולא באדמה, כפי שאפשר לראות בתמונות מתחת:

חימר תפוח (ימין, מעלה), תערובת סיבי קוקוס - פרלייט (מרכז, מעלה), קוביות צמר סלעים (שמאל, מעלה),
העקרב מטרינידד בקוביית צמר סלעים (ימין, מטה), רוקוטו בקוביית צמר סלעים (מרכז, מטה), קריבי אדום בקוביית צמר סלעים גדולה (שמאל, מטה)

מבין אלו שגידלתי, הפלפל האהוב עלי ללא ספק הוא ההבנרו הקריבי האדום. לא רק שנתן יבול מרשים של פלפלים אדומים יפיפים, אלא גם היה צמח מושך בפני עצמו. מהפלפלים המדוברים בנוסף לשימושים הרגילים, הכנתי גם פלפלים מסוכרים (שנהיו להיט מיידי בבסיס בו שירתי) וסירופ מתוק. מתחת תמונות של הצמח בשלבים שונים ותוצרתו:






מגרה, לא?
בנוסף לגידול הפלפלים בעצמי רכשתי לאורך השנים מספר רב ומגוון של רטבים חריפים, אך זהו כבר סיפור ליום אחר.

תודה שקראתם.
יום טוב ושבת שלום.